כבוד הבריות

(על פי תענית כ, ע"א ואבות דרבי נתן פרק מא´)

מתוך כה עשו חכמינו.

 

תלמיד אחד ושמו שמעון בן אלעזר, למד בישיבה שנים רבות, עד שידע תורה הרבה ונעשה רב וחכם ואז קראו לו ר´ שמעון בן אלעזר. רצה ר´ שמעון לחזור הביתה לראות את אביו ואת אמו, קנה לו חמור לרכב עליו ויצא לדרך אל עירו.

ארוכה היתה הדרך. לאיטו הלך לו החמור ור´ שמעון ישב עליו במנוחה וחשב בלבו:

´מה טוב לי, שלמדתי כל כך הרבה תורה! כאשר אבוא הביתה, יבואו אלי תלמידים רבים וירצו ללמוד אצלי´.

שמח ר´ שמעון שמחה גדולה וגם התגאה בלבו שלמד כל כך הרבה.

עודנו בדרך, והנה בא לקראתו איש מכוער מאוד (לגמרי לא יפה), בגדיו מלוכלכים, פניו משונים ותנועותיו מוזרות. מעולם לא ראה ר´ שמעון אדם כמוהו ולא היה נעים לו להסתכל בו. והנה פנה האיש הזה אליו וקרא בקול:

"שלום עליך רבי"

חשב ר´ שמעון, שהאיש מתנהג בלי נימוס ובחוצפה. לא כך יש לפנות אל תלמיד חכם. אולי אפילו התכוון לזלזל בו (להעליב אותו). כנראה לא רק באופן חיצוני מכוער האיש אלא גם התנהגותו מכוערת. לא החזיר לו שלום ואמר לו:

"ריקא (אדם בלי חינוך ובלי נימוס)!

כמה מכוער אתה!

האם כל האנשים בעירך מכוערים כמוך?"

נעלב האיש מאוד וענה:

"איני יודע. אך אם אינני מוצא חן בעיניך, לך נא אל בעל  המלאכה שעשה אותי ואמור לו: כמה מכוער כלי זה שעשית."

חשב ר´ שמעון:

´מי בעל המלאכה שעשה את האיש הזה? הלא הוא ה´ שברא את כל בני האדם! אוי, מה עשיתי, שכך אמרתי לו!´

מאד מאד הצטער עכשיו ר´ שמעון על דבריו והתחרט. מיד ירד מן החמור, השתחוה לפני האיש עד לארץ ובקש ממנו:

"אנא סלח לי! צדקת ממני. לא התנהגתי יפה, שאמרתי לך דברים רעים. בבקשה אל תכעס עוד עלי!"

 אבל האיש לא אבה לשמוע לו ואמר:

"לא אסלח לך עד אשר תלך לבעל המלאכה שעשה אותי ותגיד לו, כמה מכוער כלי זה שעשית!"

הפנה לו ערף ולא רצה אפילו להביט אליו.

הלך אחריו ר´ שמעון ברגל לכל אורך הדרך ובקש למחול ולסלוח לו, וההוא לא התפייס. סוף סוף הגיעו אל העיר. שם עמדו אנשים רבים שחיכו לר´ שמעון ורצו לכבד אותו ולברך אותו לשלום. כאשר ראו אותו, הלכו לקראתו וקראו:

"שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי!"

שאל האיש המכוער את האנשים:

"למי אתם קוראים רבי, מורי?"

ענו לו:

"לאיש הזה ההולך אחריך. האינך יודע שזה ר´ שמעון בן אלעזר, הרב החכם, החוזר אל עירנו אחרי שלמד תורה הרבה?"

אמר האיש:

"אם רב וחכם הוא זה, הלוואי שלא ירבו כמוהו בישראל!"

התפלאו האנשים מאד ושאלו אותו לפשר דבריו.

ספר להם האיש כל מה שקרה לו, איך הוא ברך את ר´ שמעון לשלום ואיך ההוא לא החזיר לו ברכתו ועוד העליב אותו. אמרו לו האנשים:

"בכל זאת סלח לו, ממשום כבודה של התורה הרבה שלמד."

הסכים האיש ואמר:

"רק בשבילכם אני סולח לו, רק מפני שאתם בקשתם זאת ממני, ובלבד שלא יהיה רגיל להתנהג כך."

ר´ שמעון שמח מאד שהאיש סלח לו. מיד נכנס לבית המדרש (בית הכנסת) ללמד את בני עירו תורה. ומה היה הדבר הראשון שלימד אותם?

"לעולם יהא אדם רך כקנה (מין עשב) ואל יהיה קשה כארז (עץ). אדם צריך להיות טוב עם כל אחד, לדבר מילים רכות ונעימות ולא להיות קשה כמו עץ, שכל הנתקל בו נפצע".

ומאז נזהר מאד שלא להעליב שום אדם.