פתיחה: המדריך יבקש מהחניכים לספר מה ידוע להם על האסון בהאיטי.

שאלות המשך:

מה הרגשתם כששמעתם בפעם הראשונה על מה שקרה?

מה חשבתם שצריך לעשות?

מה אתם מרגישים כשאתם שומעים על פעולות החילוץ וההצלה של המשלחת הישראלית שם?

 

מה זה אומר לנו?

המדריך יציג בפני החניכים את השאלה הבאה ויזמין אותם לדיון בנושא:

לרובינו לא יֵיצא באופן אישי להצטרף למשלחת חילוץ מעבר לים, וגם לא לתרום מזון וביגוד לניצולים. האם עדיין יש לאסון כזה משמעות לגבינו? האם כשנקום מחר בבוקר משהו אצלנו יהיה שונה?

 

דיון כיתתי

 

המדריך יְסַכם את מה שנאמר בקבוצה, ויוכל להוסיף ולהרחיב בנקודות הבאות:

א. לצאת מהאדישות – עצם האיכפתיות ממה שקורה לאחרים מאוד משמעותית[1]. האדישות וקהות החושים כלפי הסבל של האחר היא מחלה, והצעד הראשון בדרך להירפא ממנה היא התעניינות ותשומת הלב למה שעובר עליו[2].

 

ב. פרופורציות – כשאתה שומע על מאות אלפים שנהרגים ומיליונים שנפצעים ומאבדים את בתיהם, איך אתה מרגיש פתאום ביחס לכל מיני מריבות קטנוניות, סכסוכים, כעסים ותסכולים שיש אצלנו (בין החברים, עם האחים בבית, בשכונה, במדינה)? האם דברים אינם מקבלים פתאום פרופורציות אחרות?

 

- נקודה נוספת למחשבה, בכיוון אחר – האם אסון שכזה עשוי לגרום לנו להעריך ולשמוח יותר על מצבינו כאן במדינה, ולא להתייחס לכל הטוב שאנו זוכים לו כְּמוּבן מאליו?

 

ג. לתקן את עצמינו.  ייתכן שלא נוכל באופן אישי לסייע לפליטים מעבר לים, אך אולי לפני הכול עלינו להפנות את המבט פנימה, לתוך החברה הישראלית, ולחשוב מה עלינו לתקן קודם כל ב"מגרש הביתי" שלנו.

עד כמה כואב לנו ומה נהיה מוכנים לעשות כדי לשנות את הפערים החברתיים, ניצול חלשים, אבטלה, סחר בנשים, תאונות הדרכים, אלימות, אי-שיוויון הזדמנויות וחוסר הגינות, כאן במדינת ישראל?

האם יש דברים שאנחנו, בני הנוער, יכולים לשפר ביחס לזולת? (סגנון הדיבור, הכבוד ההדדי ועוד דברים רבים אחרים, הקרובים אלינו מאוד, זמינים, פשוטים, ואפילו לא עולים כסף...).

__________________________________________________

הרחבה והעשרה ממקורות שונים בנקודות הנ"ל:

א. לצאת מהאדישות -

תחושת האחריות לְמַה שקורה בעולם, הרגישות למצוקותיהם והאיכפתיות מעמים אחרים, היא מהמאפיינים הבולטים של העם היהודי:

"וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אל אַבְרָם לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ג-ה), "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב,ג).

- האיכפתיות ותחושת האחריות לגורל העולם בולטת מאוד אצל אברהם אבינו (ומתבטאת למשל בהשתדלות שלו למען הצלת סדום (בראשית יג´), במסירותו להכנסת אורחים (בראשית יח´)).

 

רבי יהודה הלוי[3] אמר את המשפט המפורסם: "ישראל באומות כמו לב באברים".

וכך אמר נשיא המדינה שמעון פרס בנאומו ליום הזכרון לשואה ולגבורה (תשס"ט):

"מדינת ישראל אינה רק מגן ליהודים, היא מסר היסטורי. להיות עם נושא בשורה מוסרית".

שאלה לחניכים: מה לדעתכם משמעות הדימוי ללב לעומת שאר האברים, ומהי בעיניכם אותה ´בשורה מוסרית´ שעם ישראל נושא?

(נקודה מעניינת – הידעת שעל בניין האו"ם בניו-יורק כתובות מילותיו של הנביא ישעיה, מלפני אלפיים שנה – "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" - חזון השלום הכלל-עולמי אינו המצאה מודרנית, אלא הוא מגיע ישירות מן התנ"ך שלנו?)

_______________________________________________________

 

המנהיג היהודי הגדול של כל הזמנים הוא ללא ספק משה רבינו. האיש שהוציא את עם ישראל מעבדות במצרים לחירות, מסר להם את התורה והוביל אותם לארץ ישראל. אלא שהתנ"ך מאריך יותר מכל לתאר דווקא את שנות חייו הראשונות:

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה.

וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם. וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב,יא-יז).

 

שאלות לחניכים:

- מה פתאום ´נסיך מצרים´ שגדל בביתו פרעה וכל טוּב מצרים מובטח לו, מתעניין בעבדים הסובלים ואף מסכן את עצמו למענם?

מה מלמדים הפסוקים על אישיותו של האיש שנבחר להנהיג את ישראל?

 

- נסו לשים את עצמכם לרגע בנעליו של משה. בעקבות ניסיונכם לעזור לאחרים הלשינו עליכם ונאלצתם להימלט על נפשכם מארצכם ולברוח לארץ זרה. והנה מיד כשאתם מגיעים לשם, שוב אתם נתקלים במקרה של פגיעה בחלש כאשר הרועים מגרשים את בנות יתרו. האם תִלְמְדוּ את הלקח ותפסיקו ´לדחוף את האף´ לעניינים של אחרים או שתנסו להתערב במריבה ותצילו אותן?

 

- מה אתם יכולים לקחת לחיים שלכם מדמותו של משה?

נסו לתאר סיטואציות מוכרות מהעולם שלכם שבהן ניתן ליישם את הדברים.

_______________________________________________________

הקראת השיר:

אני ואתה

מילים: אריק איינשטיין. לחן: מיקי גבריאלוב

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה - אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה - אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה - אני ואתה נשנה את העולם.

שאלות לחניכים:

עד כמה אתם מזדהים עם המסר של השיר?

איפה הוא נמצא בעולם השאיפות שלכם לעומת כל מיני רצונות אחרים?

מהי לדעתכם הדרך לשנות את העולם?

 

הקראת הסיפור:

איך לתקן את העולם

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו. יום אחד, בנו בן ה - 7 פלש למקום התבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, רצה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה ויסיח את דעתו. הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, נתן לילד יחד עם גליל נייר דבק  ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם – לתקן. הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן.  תעשה את זה לבד לבד".
הוא חשב שלילד ייקח ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל לאחר דקות לא ארוכות, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע: "אבא, סיימתי, הרכבתי הכול. הצלחתי לתקן את העולם".
בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!
אבל הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת... 
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן.
איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה?
"אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"

 

[הערה למדריך: ניתן לעצור את הסיפור כאן לרגע, ולשאול את החניכים אם יש להם רעיון איך הילד עשה את זה? איך הצליח לתקן את העולם?]

"אבא", אמר לו הילד, " אמנם  לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם.
כשנתת לי את העולם לתקן, ניסיתי, אבל לא הצלחתי.
זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם". 

_______________________________________________________

ג. לתקן את עצמינו –

הקראת הקטע: סיפר הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק[4]: "כשהייתי צעיר רציתי לשנות את העולם כולו. כשבגרתי גיליתי שקשה לשנות את העולם, אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כשראיתי שאיני יכול לשנות את העם ניסיתי לשנות לפחות את העיר שלי. גם את זה לא הצלחתי והחלטתי להתרכז בשינוי המשפחה שלי.
היום, כשאני כבר זקן, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי. ולפתע אני מבין כי אם לפני הרבה זמן הייתי משנה את עצמי, זה היה משפיע על משפחתי, היה נוצר שינוי בעיר שלי ובעם שלי, ואז באמת הייתי משנה את העולם".

 

שאלות לחניכים:

מה מוסיף הסיפור הזה על הסיפור הקודם?
כיצד תיקון של עצמי יכול להשפיע על מעגלים רחבים יותר?

תוכלו לתת דוגמא מחייכם, כיצד שינוי שעשיתם השפיע על הסביבה?

ניתן לסיים את השיעור בתפילה משותפת להחלמת הפצועים. המדריך יקריא את התפילה וכולם יענו ´אמן´:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה
הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַפצועים ברעידת האדמה בהאיטי בעבור שאנו מתפללים בעדם.
בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא רַחֲמִים עָלָיהם לְהַחֲלִימם וּלְרַפְּאֹתם וּלְהַחֲזִיקם וּלְהַחֲיוֹתם,
וְיִשְׁלַח לָהֵם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם עִם חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף,
הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנאמַר אָמֵן:

 

לחניכים בגילאי חטיבה ותיכון - שאלות נוספות לדיון מעמיק יותר

חלוקת המשאבים

האם לדעתכם מדינת ישראל שסובלת בעצמה מבעיות כלכליות וביטחוניות, אבטלה ועוני, צריכה להקדיש משאבים לטובת סיוע למצוקות עמים אחרים?

חכמינו זיכרונם לברכה קבעו כלל בהלכות צדקה – "עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת" (מסכת בבא מציעא עא,א)– ראשית עליך לדאוג למעגלים הקרובים אליך ורק לאחר מכן לרחוקים יותר, מי שדואג לאנשים זרים אך מזניח את בני משפחתו לא יוכל להיחשב כמוסרי.

האם לדעתכם יש לכלל הזה משמעות במקרה שלנו? האם זה מְשַנה באיזו רמה של מצוקה מדובר?

 

יחסינו ל"עולם השלישי"

המדריך יציג לחניכים את השאלות הבאות:

כמה פעמים שמעתם עד היום את השם האיטי?

האם עד לפני שבוע היה לכם מושג איפה היא נמצאת בכלל על פני הגלובוס? (באיי הודו המערבית הנקראים ´האיים הקאריביים´, נחשבת לחלק מאמריקה המרכזית)

מי השכנות שלה? (האיטי שוכנת בחלקו המערבי של האי היספניולה וגובלת ברפובליקה הדומיניקאנית)

כמה תושבים יש בה? (10 מיליון)

מה הדת שלהם? (קתולים)

באיזו שפה הם מדברים? (צרפתית, קריאולית האיטית)

- המדריך ישאל: ´מי ידע להשיב על לפחות שלוש מהשאלות הללו?´. יש להניח שמעטים ביותר יענו בחיוב.

 

מה זה אומר על היחס שלנו למדינה כמו האיטי ועל המקום שהיא תופסת בעולם שלנו?

 

- האיטי היא המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי ובין המדינות העניות ביותר בעולם כולו. 50% מכוח העבודה הפוטנצינאלי שלה מובטל, ושכר המינימום שם הוא 2$ ליום...האיטי סובלת משפע של בעיות כלכליות, חברתיות ורפואיות, ולמרבה הצער היא לא שונה בזה ממדינות רבות ב"עולם השלישי"[5]. רבות ממדינות אלו סובלות, בנוסף לשלטון מושחת או עריצות, מפגעי מזג האוויר ואסונות טבע, שאין להן את הכלים להתמודד איתם כראוי.

מדינות המערב (וישראל ביניהן) מרבות להשתמש במדינות הללו כמקום טיולים או ככוח עבודה זול לייצור דברים בעלות נמוכה. הן ´נזכרות´ לסייע ולקדם את המדינות הללו רק כאשר מופיע אסון המוני בסדר גודל עצום.

 

- הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל[6] כתב בספרו מידות הראי"ה:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה. אהבת כל האדם (=האנושות) בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילויים ותקומתם הרוחנית והחומרית... אהבת האדם צריכה להתפשט על האדם (=האנושות) כולו, למרות כל שינויי דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים".

 

שאלות לחניכים:

האם אתם מרגישים את אותה אהבה שמדבר עליה הרב קוק?

כלפי אילו עמים יותר קל לכם לחוש אהבה וכלפי אילו פחות? למה?

כיצד ניתן להגביר את האהבה זו?

האם לפי מה שנאמר בקטע שקראנו מדובר רק בתחושה שמרגישים בלב או שאמורות להיות לה השלכות מעשיות? מה למשל?

 

משימה אפשרית עבור החניכים: נניח שאתם מקובעי מדיניות החוץ של ישראל. נסו לנסח "נייר עמדה" שיוגש למשרד ראש-הממשלה ויעסוק ביחס של מדינת ישראל למדינות העולם השלישי. על המסמך לכלול הצגת עמדה מוסרית-עקרונית, וגם הצעות מעשיות כיצד לסייע ולפתח את אותן מדינות.

 

המניע לסיוע

מדינות רבות נרתמו לסייע באסון ההומניטארי בהאיטי ושלחו לשם אספקה וצוותי חילוץ ורפואה. כמה מתוך זה נובע מאיכפתיות אמיתית, וכמה זה תרגיל של יחצ"נות בינלאומית הקשור מאוד לעובדה שהאסון בהאיטי זוכה לסיקור תקשורתי גבוה ביותר בכל העולם? האם גם אסונות פחות מתוקשרים (כמו מאות האלפים המתים בשנה מאיידס, מרעב וממלחמות שבטיות באפריקה, פגיעה בזכויות אדם על ידי שלטונות דיקטטורי, שחיתות, סחר בנשים, ´קצירת´ אברים ממתנגדי המשטר ועוד) זוכים להתייחסות ולסיוע כזה?

 

 

 

כתב: יוני לביא

מנהל מוקד הנוער "חברים מקשיבים" בטלפון ובאינטרנט

yony@makshivim.org.il

[1] הרחבה למדריך: אחד החולאים הקשים ביותר של המין האנושי הינו מחלת האדישות והאפאתיות. בפרט בדורנו, דור הכבלים והאינטרנט, עטויים אנו בכיסוי עב של ציניות וחוסר אכפתיות, הנובעת מהצפה של מידע בה אנו טובעים מדי יום ביומו. מהדורות החדשות התכופות, התמונות המזפזפות והכותרות הנעות על המסך ללא הרף, הופכות כל אסון לאייטם וכל טרגדיה לסטטיסטיקה. עוד בעל רוצח את אשתו ואב את ילדתו, עוד צעיר נרצח בדקירות סכין בפאב, עוד שלשה אנשים נהרגים בתאונת דרכים מחרידה, וכל זה מסתכם בכותרת לקונית בשולי החדשות לפני עדכון מזג האויר, כמידע רוטיני, סטטיסטי וחסר משמעות. עודף המידע יוצר שחיקה מתמדת של תודעתנו ורגישותנו למתרחש בארץ ובעולם... הרוג בודד בתאונת דרכים לא מעורר אותנו לבכות כיוון שסטטיסטית יש פחות 100 הרוגים בשנה בתאונות...אדישים אנו לסבלם של השבויים ולא מעניין אותנו כלל סבלם של עמים שונים בעולם...עלינו לנער את אבק הציניקניות מעלינו על מנת שסוף סוף נתחיל לפעול באמת לתיקון עולם ולהאמין שמילות השיר "אני ואתה נשנה את העולם" אינן פרפראזה ריקה מתוכן.  רעידות האדמה חייבות להרעיד את מיתרי לבבנו.  דוקא אסון בקנה מידה כזה, צריך לקלף את מעטה האדישות שנערם עלינו, לגלות קצת בשר חי וכואב, ולגרום לנו להזיל דמעה (מעובד מתוך מאמרו של הרב רונן נויבירט, מרבני "צוהר")

[2] ניתן להזכיר בהקשר זה את דברי חכמינו זיכרונם לברכה: "כל המקיים נפש אחת – כאילו קיים עולם מלא" (רמב"ם הלכות סנהדרין יב,ג).

[3] מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות. היה משורר, רופא ופילוסוף, ומקובל בחצרו של מלך ספרד. חי לפני כשבע מאות וחמישים שנה. חיבר את הספר המפורסם - "הכוזרי".

[4] מגדולי תנועת ה"חסידות". חי לפני כמאתיים שנה

[5] מדינות העולם השלישי או המדינות המתפתחות הוא כינוי למדינות לא מפותחות כלכלית בעולם; המרוכזות בעיקר באפריקה, אך גם באסיה ובדרום אמריקה. הכינוי "העולם השלישי" ניתן למדינות שבימי המלחמה הקרה לא היו מזוהות עם הגוש הקומוניסטי (העולם השני) ולא עם הקפיטליסטים, המתנגדים לקומוניזם (העולם הראשון) (מתוך ויקיפידיה).

[6] רב, הוגה דעות, ומנהיג. מגדולי ישראל של הדור הקודם. נפטר בשנת 1935. הקים את הרבנות הראשית לישראל והראשון שעמד בראשה.