מטרת הפעולה: ההבנה כי החופש לא תמיד דבר טוב, ושהתורה היא מסגרת כללים שרק לפיהם נוכל באמת לחיות את חיינו בדרך הכי טובה שרק אפשר.

 

מהלך הפעולה:

קריאת הקטע הראשון [יעל לוטן..], והעלאת השאלה: האם אנו יכולים לקרוא לעצמינו חופשיים? האם אנחנו לא עבדים של הקב"ה?

קריאת מקור שני [אנטולי נתן שרנסקי...]. מה ההבדל בין החופש המדומה של השופט, לבין החופש האמיתי של נתן? המסקנה: החופש האמיתי הוא החופש הרוחני: כאשר הנשמה מתנתקת מכל החומריות והיצרים היא חופשיה באמת.

מציגים לחניכות שתי נשים: האחת שומרת על אורח חיים בריא, ואוכלת רק דברים בריאים, ורק במידות הנכונות, וכו´. האשה השניה כל היום רק טוחנת, ואוכלת מה שבא לה וכמה שבא לה. לכאורה נראה שהאשה השניה חופשיה יותר מהראשונה, כי היא אוכלת רק מה שבא לה, אבל בעצם היא כבולה לתענוגות העולם הזה, ואילו האשה השניה אולי צריכה להתאפק לפעמים, אבל זה רק לטובתה, ובסופו של דבר היא זו שתחיה חיים טובים יותר.

קוראים את הקטע השלישי [של הרב קוק זצ"ל], ומסבירים לפי הקטע של חברים מקשיבים.

קוראים את הקטע החמישי [ריה"ל]-( ומומלץ את הקטע הזה להביא כצ´ופר....), ומסבירים גם לפי חברים מקשיבים...

 

 

סיכום: 

 עבד ד´ הוא בעצם הכי בן חורין שיש, כי הוא זה שחי´י את חי´יו הכי טוב שאפשר. ד´ נתן לנו יצרים וחומריות וגשמיות בעולם הזה, והנשמה שלנו עלולה לסבול מהם, אם לא נשתמש בהם במינון הנכון. לכן הדבר הכי טבעי הוא שמי שיצר את היצרים האלו, הוא זה שגם ידע כמה, איך ומתי להשתמש בהם, מבלי להזיק לנשמתנו הטהורה.

הערה: רצוי לקרוא את החומרים כמה וכמה פעמים בבית, כי לדג´ בקטע של הרב קוק זה קטע שצריך יותר העמקה...

והעצה למשחק: אפשר לעשות את משחק הפסלים, ואז לומר איך אתם מרגישים ששולטים בכם, שאתם חייבים לציית למישו, וכו´...

אפשר גם להביא כל מיני דמויות: אסיר בבית כלא, מנקה רחובות, קיבוצניק, רב, וכו´, ואז לשאול בפתיחה מי לדעתן של החניכות חופשי יותר... ואז להגיע למסקנה כמו עם הדיאטה, שכל מי שלכאורה חופשי באמת משועבד לגשמיות...

 

 

מקורות: 

מקור1

עלינו לומר להם בקול רם השכם וערב: "לכו לכם לדרככם, חיו כרצונכם, עסקו לכם בטקסיכם המשונים, במזוזות ותפילין ובציציות, בהפרדת כלים, במקוואות ומגילות קלף, במנהרות טומאה והשפלת נשים ושעוני שבת, והניחו לנו לנפשינו! אין לנו חלק בכם ואתם לא מייצגים דבר שיש לו משמעות עבורנו. תרבותנו היא תרבותנו. ולא אתם תאמרו לנו מה מקורותיה ומה ייחודה. עד שלא יימצא בציבור החילוני האומץ לומר דברים אלו בבהירות ובצורה הנמרצת ביותר, לא נצא מהבוץ השחור הזה שאנו שוקעים בו עמוק מיום ליום, משנה לשנה.

[יעל לוטן, "על המשמר"]

 

מקור2

לאחר שנפסק דינו של אנטולי שרנסקי להישלח לסיביר קם ואמר : 
" אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני יהיה המשועבד , כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך דע לך שמבין שנינו , אני הוא בין החורין האמיתי! אומנם גופי יהיה משועבד , אבל רוחי , היא תישאר חופשית , כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר , אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך . רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה! "    

 

מקור3

ההבדל שבין העבד לבן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהיפך בין חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות היא אותה הרוח שהאדם מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו... ובתכונה כזאת, אפשר לו להרגיש את חייו שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית והעצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר, השולט עליו איזו שליטה שהיא בין שהיא רשמית ובין שהיא מוסרית- במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב.

במבט ´פשוט´ להיות חופשי הוא לעשות מה שבא לי. אבל אנו יודעים מה קורה שאנשי "מה שבא לי". אנשי ´מה שבא להם´ הם אנשים שלא באמת חופשיים...האם יש סתירה בין חירות לעבד ה´? לא. החירות שאנו מדברים עליה היא חירות ממשעבדים חיצוניים, מכל מיני רשעים שמשעבדים אותנו ומכל מיני דברים חומריים שמעבידים אותנו - היצר, התאווה וכו´. ..כשיש משהו חיצוני שמשעבד אותנו וזה גורם לנו לירידה בפוטנציאל שלנו, לא להיות מי שאנחנו באמת, זו עבדות, שממנה יצאנו וממנה אנו "חירותיים". עבד יכול להיות חופשי לחלוטין אם רוחו חופשית כדוגמת נתן שרנסקי שנלחם נגד כל הק.ג.ב. בהיותו ´עבד´ שלהם, ורוחו לא נפלה. אם אנו עבדי ה´, וזה מרומם אותנו להיות קשובים לפנימיות שלנו אז זה עבדות טובה, זה חירות אמיתית... "

 
אדם שעובד את הזמן - הוא רודף אחרי הזמן להספיק הכל - כל ההנאות שאפשר, בטרם ימות. הוא עבד לזמן שהזמן הוא עבד של ה´ - ה´ עשה אותו. אבל עבד ה´ הוא חופשי כי שום דבר לא מגביל אותו, הוא לא רודף אחרי שום דבר מלבד מהקב"ה,כלומר שהוא בעצם עושה את רצון קונו - בוראו. 

[סדור ´עולות ראיה´]

מקור4

"עבדי הזמן- עבדי עבדים הם

עבד ד´- הוא לבדו חופשי

על-כן בבקש כל אנוש חלקו.

חלקי- אמרה נפשי"

[ריה"ל]

 

 מפה לקוחים החלקים של ההסברים: http://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=114061  

ב"הצלחה רבה, וחג פסח שמיח!